זוגיות- גישה תקיפה מול גישה פייסנית

תלמידי הרבי מליובוויטש אומרים שיש תחומים רבים בהם הרבי עודד אותנו להתנהל בצורה תקיפה בסגנון של "וייגש אליו יהודה". לעומת זאת, במה שנוגע לשלום בית, הרבי דווקא ממליץ על גישה "ידידותית ופייסנית". לדוגמא, באחד המכתבים כותב הרבי: "אין צורך לומר שאינני מנסה לערוך שיפוט ביחס לשאלה מי צודק ומי טועה, מיהו האשם, ובאיזו מידה וכו' וכו'. אבל אפילו אם נניח, לצורך הדיון, שאחד מכם צודק לחלוטין, עדיין כדאי מאד לעשות כל דבר אפשרי על מנת לשמר את שלום הבית (ההדגשה שלי). יתירה מזו, כפי שהחכם מכל אדם אמר "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (משלי, כז, כ). ברור שגישה ידידותית ופייסנית (ההדגשה שלי) מתמדת מצדך חייבת לעורר רגשות גומלין מצדו של בעלך". (מורה לדור נבוך ח"א עמ' 253).

נשאלת השאלה, מכיוון שגישה "ידידותית ופייסנית" מבוססת על הימנעות מכעס, איך אמנם אפשר לא לכעוס? מדובר בשאלה שהעסיקה את גדולי החכמים במהלך כל הדורות, והנושא הזה מופיע בספרי קודש רבים. כעס נחשב ביהדות כהתנהגות מאד שלילית שיש להימנע ממנה לחלוטין, כפי שאמרו רז"ל "כל הכועס כאילו עבד עבודה זרה". (מסכת שבת, קה, ע"ב). וכן הרמב"ם ז"ל (הלכות דעות פרק ב, ע"ש) שולל לחלוטין את הכעס. וכן מרחיב על הנושא הזה אדמו"ר הזקן בתניא קדישא באגרת הקודש סימן כה, וכן בהרבה ספרי קודש נוספים. בנוסף לנקודת המבט ההלכתית והחסידית בגנות הכעס, ננסה להלן להציע גם נקודת מבט טיפולית שיכולה אולי לעזור לנו להתמודד עם הכעס שלנו. כדי ללמוד להתמודד עם כעס יש צורך להתבונן מתי ולמה אנו כועסים. כאשר נתבונן באירועים בהם כעסנו, כנראה שנגלה שמה במשותף לכולם הוא, שאנו כועסים כשאנשים אחרים לא התנהגו כפי שאנו חושבים שעליהם להתנהג. זה נכון כשאנו כועסים על מישהו שעקף אותנו בתור, וזה נכון כשאנו כועסים על הבן שלנו שלא הכין את שיעוריו, וזה כנראה נכון לגבי כל פעם אחרת בה אנו כועסים. כעס הוא תגובה לא בוגרת, כי אנשים בוגרים מבינים שכל אחד מתנהג איך שמתאים לו, ושאנו לא יכולים ולא רשאים להכתיב לו איך להתנהג. זה לא אומר שאנו לא יכולים (ופעמים רבות גם חייבים!) לנסות להשפיע על אחרים לשפר את התנהגותם. יחד עם זאת, אין לנו את הזכות (והיכולת!) לנסות להכריח אותם להתנהג אחרת, כפי שענה הרבי לאחד מאנ"ש שכתב לו "גישתך בתוקף" סימן הרבי "!?" וכתב "אין ידוע לי על-דבר-זה כלל! ובכלל אינני מכריח את מי שהוא במה שהוא".. היוצא מהכלל היחיד לכלל הזה הם רק ילדינו הצעירים שאותם אנו מחויבים לחנך על פי ההלכה.

מה בכל אופן אפשר לעשות כאשר בן או בת הזוג שלנו מתנהג באופן שלא נראה לנו ושפוגע בנו? התשובה לשאלה זו היא די פשוטה, אולם היא כלל אינה קלה ליישום. התשובה היא שזה תמיד בסדר לדבר על מה שאני צריך ומה שאני מרגיש, כל זמן שאני לא מבקר או מאשים את בן או בת הזוג שלי. לדוגמא, במקום שבעל יאמר לאשתו: זה בלתי נסבל שאת לא מסדרת את הבית!, הוא יכול להגיד: מאד מפריע לי שהבית לא מסודר. במקום שאישה תגיד לבעלה: איזה מן אבא אתה שאתה לא עוזר לבן שלנו להתכונן למבחן?!, היא יכולה להגיד: הייתי מאד שמחה אם היית לומד עם הבן שלנו למבחן.

כאשר אנו באים בטענות ובאשמות לבן או בת הזוג שלנו, אנו עלולים לגלות ש(למרבה הפלא) גם להם יש טענות אלינו, כפי שמודגם בסיפור הבא. בכפר אחר האופה והמגבן (עושה הגבינות) סיכמו ביניהם שבכל יום האופה ייתן למגבן לחם במשקל קילו, ואילו המגבן ייתן לו בתמורה גבינה במשקל קילו. אחרי מספר חודשים האופה התחיל לשים לב שהגבינה שהמגבן נותן לו נהיית יותר ויותר קטנה, והוא תבע את האופה לדין תורה. בדין התורה שאל הרב את המגבן מה יש לו להגיד להגנתו. "כבוד הרב" אמר המגבן "כיוון שסיכמנו שהוא ייתן לי לחם במשקל של קילו, ואני אתן לו גבינה במשקל של קילו, לקחתי את הלחם שהוא נתן לי, ושמתי אותו בכף אחת של המאזניים, ובכף השנייה שמתי גבינה באותו משקל, וכך ידעתי שהגבינה שוקלת קילו אחד...". האופה נתן לגבן פחות ופחות לחם וכך הוא גרם לכך שהגבן ייתן לו פחות ופחות גבינה. פעמים רבות, ההתנהגות שמפריע לנו כל כך אצל בן או בת הזוג שלנו היא רק תגובה להתנהגות שלנו, וכאשר אנו נשנה את ההתנהגות שלנו, תשתנה לטובה ההתנהגות של בן או בת הזוג שלנו.

אם אנו חפצים בזוגיות טובה, אין טעם לנסות לכפות על בן או בת הזוג שלנו את מה ש"אני רוצה", כפי שמסופר על חסיד אחד שאמר לרבי שלו: "אני רוצה להיות מאושר". ענה לו הרבי: אין קל מזה. כל מה שאתה צריך זה להוריד את ה"אני" ולהוריד את ה"רוצה" ואז תישאר "מאושר"... כאשר נפנים שאף אחד (כולל בן או בת הזוג שלנו!) לא חייב לנו שום דבר, וכל מה שאנו יכולים זה רק לבקש ממנו או ממנה, הזוגיות שלנו תהיה הרבה יותר טובה, וחיינו בכלל יהיו הרבה יותר טובים.
________
זאב קרומבי הינו מטפל זוגי ומומחה בהתמכרויות התנהגותיות ודוקטורנט בתחום הטיפול הזוגי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות: [email protected] או 0547-822686